כשדוהרים קדימה יש שנשארים מאחור
וככל שהמהירות גוברת, הם מתרבים.
האחרונים לרוב מפוצלים בין שני קטבים,
אלה שמוותרים ואלה שזועמים.
שהזעם הופך כבד מנשוא,
הכי קל למהר ולשנוא,
שנאה שמהולה בקנאה,
קנאה שמקורה בהסללה,
מסלול שאותו הם לא בוחרים,
בחירה שעיקרה לשרוד את החיים .
הגדר שעוטפת את המסילה,
הולכת וגובהת כקצב הדהירה.
מהנתיב קשה יותר לסטות
אבל צריך להמשיך ולנסות,
ולזכור להביט תדיר לאחור
כדי מאחור הרקע נהיה שחור.
No comments:
Post a Comment